אהבה עצמית, ענווה פסולה ומה שביניהם

כאשר אנחנו מתבוננים על אהבה עצמית, ועל ענווה, זה עלול להיראות לעיתים סותר, ויתכן שאכן זהו חבל דק להלך בו. 

מהי אהבה עצמית? האם זה אומר שאני והצרכים שלי קודם? 

אהבה עצמית קשורה בקבלה עצמית ברגע העכשווי כמו שהוא. היא נתינה עצמית, והיא קשורה בהערכה עצמית.

הרבה אנשים חושבים שהקרבה למען המשפחה או הכלל הוא המעשה הנאור והנכון, ולעיתים אכן כך המקרה, אך נאמר כבר ״חייך קודמים לחיי חברך״ (בבא מציעא סב ע״א), ואכן אדם צריך לדאוג לעצמו. 

עוד נאמר  ״...אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני ואם לא עכשיו אימתי.” (מסכת אבות, פרק א', משנה י"ד).

אז קיימת עוד מסקנה - אם אני רק לעצמי - מה אני? 

אנחנו כן צריכים להשקיע בסביבה שלנו, בסובבים אותנו, אך יותר מכל - בנו, בהתפתחות שלנו.

לא ההתפתחות החיצונית בהכרח, אלא ההתפתחות הפנימית, לשים את המסע הנשמתי בעדיפות עליונה.

התפתחות פנימית יכולה לכלול גמילות חסדים (מעשים טובים איש לרעהו) והכנסת אורחים = עשייה ונתינה, מרחיבים את הלב. לימוד התורה תורם לאין שיעור להתפתחות האישית והנשמתית.

תראו את הטוב שבכם ותפעלו ליצור טוב בחייכם ובסביבתכם.

הפרו את חייכם באנשים שעוזרים לכם לצמוח ומפרים אתכם.

תאהבו את האחר אך תאהבו יותר את עצמכם. ובשביל זה, צריך ללמוד, אהבה עצמית.

אמרו / כתבו היגדים חיוביים - לפחות 10-20 דברים שאתם אוהבים בעצמכם. קראו זאת כל יום. ראו את הטוב בחייכם ובכם.

הגאון הינוקא אמר ״הפגם והחטא הגדול ביותר - הוא לשכוח שאנחנו בני מלך״.

על ענווה וענווה פסולה בפעם הבאה בע״ה.